מדינה פלשתינית בעלת גבולות זמניים – בכייה לדורות
עם תום השנה אנו רואים בהיחלשותו של הנשיא אובמה ובניגוד המביך שנתגלה בינו לבין שר החוץ שלו, קרי. זו הקלה זמנית במצבו של אסד והיא אינה משמחת, למרות ששני הצדדים שם הם רוצחים מתועבים וגם שונאי ישראל. ההפוגה הזאת מחלצת אותנו בינתיים מן הסכנה שבסופו של דבר ישראל היא זאת שתשלם, כרגיל, את חשבון המכה אמריקנית בסוריה.
הנאום של קרי, שבו נימק והצדיק את ההתקפה על סוריה, היה מרשים מאוד. נחשפה בו - בניגוד לדימוי התקשורתי המוטעה - אישיות חזקה ונחרצת, בעלת להט פנימי הגובל בפנאטיות. כל עוד העוצמות הללו רתומות לעניין הסבל האנושי בסוריה, ניחא. אלא, ש-קרי הוא "נושא צלב" גם לטובת 'פלסטין'. גם היא אצלו עניין שברגש, לא רק חישוב אינטרסנטי קר. ומאחוריו עומד נשיא, שמן היום הראשון אהדתו נתונה לאיסלאם ולפלסטינים. הצירוף של שני האישים האלה קשה מאוד לאינטרסים הלאומיים היהודים בארץ ישראל בכל ימות השנה, לא כל שכן אם וכאשר יצליחו לרשום לעצמם הצלחה ראשונה במזרח התיכון הודות למכה מכאיבה למדינה ערבית, עם לא מעט הרוגים, מסתמא, כולם ערבים.
יתבקש ממש לתקן נזק כזה על חשבון היהודים, ומה זמין יותר מאשר השיחות לבני-עריקאת-קרי? 'התערבנו למען הסורים המסכנים', יאמרו, 'עכשיו נאזן ונתערב לטובת הפלסטינים המסכנים!' שם - שיגרנו טילי טומהוק, פה - אין צורך. נגד ישראל יש מנופי לחץ מסוג אחר, וביניהם עוד נושאת-צלב נלהבת למען פלסטין, זו העומדת בראש המשלחת הישראלית, ומאחוריה ראש ממשלה חלש.
ליבנו לילדים – וגם למבוגרים – שהומתו בגזים בסוריה. שום יהודי, מעתה ועד עולם, לא יוכל להיות אדיש לרצח המוני ע'י גזים, אולם אין כל סיבה שאנחנו נשלם במולדתנו בעבור הפשע הזה.
זה גם אינו משמח לראות שלומיאליות אמריקנית, ארץ ידידותית לנו ביותר, אולם אם מכונית - גם המכונית שלך - דוהרת לקראתך לדרוס אותך, אתה תתפלל שגלגליה יהיו מפונצ'רים וההגה - עקום!
בכל תסריט עתידי, חרב דמוקלס של השיחות עם האויב הפלסטיני תישאר תלויה מעל לראשינו. בימים האחרונים לבשה צורה של צפייה מלאת חרדה מפני נאום נוסף של נתניהו, שוב בבר-אילן, שבו יקבור את ארץ ישראל עוד יותר עמוק תחת הררי הפיקציה השקרית הפלסטינית, והפעם חלילה ללא תקנה.
מדברים על "הסדר-ביניים ארוך טווח" או על הקמת "מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים". את המטען החלול הזה (תרתי משמע) ימכרו לציבור היהודי כהקלה, מפני שהוא לא יחייב (בינתיים) גירוש המוני. יפונו "רק" יישובי קצה, וכבר הוזכרו בקשר לזה היישובים אלון מורה, הר-ברכה, יצהר ואיתמר.
הגיע הזמן לבדוק מקרוב את הרעיון ההרסני הזה, להקים לערבים מדינה-"אינסטנט", שתהיה ריבונית לכל דבר כמו צרפת, כמו ישראל, וגם גבולותיה יהיו מוגדרים, וכל מה שיהיה בה 'זמני' זו רק ההבטחה שהגבולות האלה עוד יגדלו על חשבון המולדת היהודית.
התוצאה תהיה, כמובן, שהלחץ הפנימי והכל-עולמי יימשך, עד שיגיעו אל מלוא מטרותיהם: ירושלים, חורבן כל ההתנחלויות וגירוש כל תושביהן, וכמובן - הקו הירוק עד לסנטימטר האחרון. וכל זה רק בשלב הראשון של תורת השלבים פת'ח-ערפאת, אח'כ אללה כרים – עד הקו הכחול! כל זה כמקודם, אולם יהיה שינוי אחד לרעה, שמעתה תעמוד מאחורי צעדיהם העוינים מ ד י נ ה , על כל חסינויותיה וסמכויותיה. לא עוד יוכל צה'ל להיכנס בלילה לג'נין לעצור מחבלים, זו תהיה פגיעה בריבונותה של מדינה, עבירה בינלאומית; לא עוד יוכל המנהל האזרחי להחרים משאית-זבל של עיריית אל-בירה השופכת ושורפת את הזבל העירוני סמוך לבתי ההתנחלות פסגות. כעת תהיה זאת 'תקרית בינלאומית';
לא עוד נוכל להחזיק בעתיקות מימי בית ראשון ושני שחפרנו וגילינו. את המטבעות והנרות של החשמונאים, המרד הראשון ומרד בר-כוכבא ניאלץ למסור לפלסטינים, כי הם בלבד יוכרו מעתה כבעלי הריבונות על האדמה, בהתאם לדרישת אמנת האג לגבי שטחים כבושים שיש להם ריבון.
מצוידת בסטאטוס מלא של מדינה תוכל פלסטין הריבונית להפוך את ישראל למצורעת בינלאומית. מול מדינה זרה שאנחנו בעצמנו, בהודאת בעל דין, היכרנו בזכויותיה הריבוניות על ארץ ישראל, יסתתמו כל טענותינו לזכויות לגיטימיות על אותה הארץ.
אם ישראל הרשמית התקוממה נגד הענקת סטאטוס סמלי של מדינה לרשות הפלסטינית, מעמד שערכו בעיקר טכסי ולא ממשי – איך עולה על דעתנו, שבמו ידינו ניתן עכשיו בידי אויבינו את הדבר האמיתי, סכין חדה של עצמאות וריבונות , שבעזרתה יוכלו להוציא מאתנו בכוח את אשר סירבנו כל השנים האלה לתת להם, כמו גבולות 67', ירושלים וכיוצ"ב? האם יצאנו מדעתנו?
וגרוע מזה: הידעתם, שכיום אין בכל כדור הארץ חוץ מן הקוטב הדרומי סנטימטר אדמה אחד שאינו תחת ריבונות כלשהיא, זולת...יהודה ושומרון? רק החבלים אלה יחידים ומיוחדים, שבעבר היו מנדט בריטי מטעם 'חבר הלאומים' ואחרי מלחמת העולם השנייה לא קמה עליהם מדינה ריבונית כמו ירדן או ישראל ואף לא שטח-נאמנות מטעם האו'ם, הגוף הבינלאומי שהחליף את 'חבר הלאומים'. יהודה ושומרון, הנתונות לשלטון צבאי ישראלי - לדעת גדולי המשפטנים למשפט הבינלאומי, ולאחרונה גם לפי דו'ח אדמונד לוי - כללי המנדט עדיין חלים עליהם, אבל רק כל עוד לא תוכרז עליהם, חלילה, ריבונות כלשהיא, פלסטינית למשל.
מה אומרים הכללים האלה? במפורש רשומה בכתב המנדט מטעם חבר הלאומים משנת 1922 - "הכרה בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי לכונן מחדש את ביתו הלאומי בארץ זאת", ביחד עם הוראה להגברה נמרצת של עלייה יהודית והתנחלות יהודית צפופה על הקרקע. זה הבסיס המשפטי ליישובים שהקמנו בכל רחבי יש'ע ולחיים היהודיים בירושלים המזרחית, אחרת – באיזו זכות תפסנו את הקרקעות וניצלנו את המשאבים, אם הם שייכים לריבון אחר? אמור מעתה, שהכרה ישראלית בריבונות פלסטינית על יהודה ושומרון, כשרק גודלו של השטח נשאר עדיין פתוח, מבשרת את סוף השלטון הישראלי החוקי בשטח כולו, וויתור היסטורי לדורי דורות. מעתה, גם אם במלחמות שהערבים יכפו עלינו, נכבוש את שכם שוב ושוב, תמיד יכריחו אותנו לסגת, מפני שהאדמה תיחשב אדמה פלסטינית, כמו שהאמריקנים נסוגו מעיראק, כי זאת אדמה זרה להם, ואפילו את הכיבוש של גרמניה הנאצית פרקו, כי את אדמת גרמניה חייבים להחזיר לריבון גרמני.
כך ייצא, חלילה, שמה שהעם היהודי לא עשה מעולם בכל שנות חוסר האונים שלו בגולה, הוא יעשה לעצמו עכשיו, בארצו ובשיא כוחו: הוא יעביר את זכותו לארץ לעם זר.
השערות סומרות כאשר מביאים בחשבון עוד שיקול אחד: מן השמים רצו, כנראה, שהשטח האחרון עלי אדמות שאין לו ריבון יהיה דווקא ליבה ההיסטורי של ארץ ישראל. עוד רצה הגורל, שחבל הארץ הזה, ברגע הייחודי הזה, יהיה תחת שליטה יהודית, כלומר – בידי בעל הבית המקורי והאמיתי שלו. בצורה ציורית ניתן לראות את יהודה ושומרון מונחות בכף ידה הפתוחה של ישראל, והיא אינה צריכה אלא לקמוץ את היד, והפיקדון הזה, שאין יקר ממנו בעולם, ואשר עם ישראל ערג ובכה ושפך עליו ים של דמע, זיעה ודם – הפיקדון הזה יהיה שלו. ובמקום זאת, מה הוא עושה? הוא מוסר אותו לאויביו מתוך מיאוס. עשיו מכר את בכורתו בנזיד עדשים. לעומתו, חולי רוח בשלטון הישראלי מתכוננים לבצע את הפשע הלאומי הזה מבלי לדרוש תמורה כלשהיא. במוחם המעוות התמורה היא עצם 'היפטרותם' מן 'השטחים' השנואים עליהם ומן המתנחלים שהם מתעבים.
הדברים האלה אינם תיאורטיים. בפועל ממש יושבים בימים אלה נציגי ממשלת ישראל והוגים בשפתותיהם את שמות היישובים הנידונים על ידם לכליה ובמפורש הם דנים על בקעת הירדן במצב בו כל יישובי היהודים בתוכה מחוקים ולא נותר אלא לקבוע היכן למקם כמה עמדות צבאיות שתישארנה בשטח לזמן מה. ומטכסים עצה, כיצד להבטיח את הטיסה בנמל התעופה בן-גוריון אחרי שיישובי מערב השומרון כבר יהיו חרבים. והשותף-האנס האמריקני מציע חלופות ביטחון טכניות - פרוטזות במקום האיברים החיים שעומדים לכרות.
ומה עושים בינתיים הקורבנות המיועדים היושבים ביישובים האלה ובבקעה, אנשים שהם גם נציגי אותו 'העם היהודי' שלטובתו ניתן המנדט ואת זכויותיו על ארצו עומדת מדינה הקרויה 'ישראל' לשלול ממנו לנצח?
לא כלום.
היכן יישובים כאלון מורה, איתמר, עינב ואחרים, המיועדים להיעלם כבר בשלב "הסדר הביניים", מדוע אינם קמים וצועקים? היכן חבריהם, היישובים שתורם להיחתך בסכין הסלאמי בשלב השני או השלישי - היכן הם, לקום ולהודיע על סולידאריות עם אחיהם? האם לא הגיע הזמן לרשום מתנדבים, שביום פקודה יבואו לעצור את המשחית בגופם, ובכך יזהירו כל חסר-אחריות ליד הגה השלטון שהוא משחק באש, אש של מלחמה פנימית, הרסנית? היכן יישובי בקעת הירדן שיפתחו את פיהם להודיע לשלטונות, לאמריקנים וגם לאויב: אל תשלו את עצמכם - לא נלך מרצון, איננו אספסוף או אבק אדם. אנחנו נילחם על בתינו ושדותינו והננו קוראים מעכשיו כל אדם בישראל לבוא ולעמוד לימיננו?
לו נשמעו קולות כאלה, היה הדבר עשוי להרתיע כמה מן המנהיגים, וגם להיפך: השתיקה במחנה המתנחלים, אף היא מדברת. היא משדרת עיוורון ואי ראיית הנולד, העדר ארגון וקואורדינציה, חולשה וחוסר אונים. התרשמות כזו, אמיתית או מדומה, מוסיפה ביטחון עצמי ומוראל לחימה לכוחות ההרס ותורמת מצידה להעצמת והחשת הקטסטרופה.
המתנחלים כבר מונים, ברוך השם, מאות אלפים, וגם אם נביא בחשבון רק את היישובים ה'אידיאולוגיים', מדובר בעשרות אלפים. הציבור הזה לא הצליח להתארגן מאז השבר של מועצת יש'ע בכפר מימון בימי הגירוש האפלים. מאז, שמונה שנים, לא קם גוף שיוכל להוביל התארגנות למאבק. עכשיו המצב נעשה קריטי. 'צבת בצבת עשויה' וזה הזמן לצבת הראשונה - להתארגן, ובעוד הדיונים האובדניים לבני-עריקאת מתנהלים, לבנות את הכלים לסיכול עצתם וביטול תכניותיהם.
מאחורינו כוחות פוליטיים נכבדים, לנו אחיזה איתנה בשטח, אנחנו משופעים באנשים טובים, איתנו הצדק ובידינו מופקד עתידו של עם ישראל בלב ארצו. חסרה רק ההחלטה הפנימית להתארגן ולצאת לדרך. כוחות החידלון כבר בתנועה.
מי ייתן, ובשנה הבאה נעשה את המוטל עלינו לעשותה שנת בנייה והתחזקות בכל רחבי ארצנו.
אליקים העצני
<< Prev | To the list | Next >> |