ובכן, ואיך אפשר לספח מיליון וחצי ערבים ולא להפוך למדינה דו-לאומית? להגדיל את
מספר הח"כים, לחוקק חוקה ולהשקיע בקליטת הערבים החדשים

 קודם כל לא אמרתי שזה קל. זה אתגר עצום
וקשה, אבל התנועה הציונית ומדינת ישראל כבר התמודדו בהצלחה עם אתגרים גדולים
יותר ועם משברים קשים יותר. בינתיים אמרתי רק שאין ברירה, כי האפשרויות האחרות
גרועות יותר ומבוססות על אשליות. אבל אני מודה שזה לא מספיק, ושטענת "בואו נבחר
את הרע פחות מכל האפשרויות הגרועות" איננה כוח מניע מספיק להתמודדות עם אתגר
גדול.

סיפוח יו"ש יחסל את קיומה של מדינה דמוקרטית ויהודית
ולכן צריך להתחיל מן היסוד: יהודה ושומרון הם עמוד השדרה של ארץ ישראל, לב לבה של
אדמת העם היהודי לדורותיו, ואנחנו מחויבים לעשות כל מאמץ כדי לממש את בעלותו של
העם היהודי ואת ריבונותו על אדמתו. זו לא זכותנו אלא חובתנו. ההיסטוריה היהודית
הטילה על דורנו את המשימה הגדולה של חזרת העם היהודי לנחלת אבותיו.

אני לא יודע למה דווקא אנחנו נבחרנו להיות הסיירת המובחרת שלה, אבל יש לנו אחריות
כבדה בפני כל דורות היהודים שהיו לפנינו וכל דורות היהודים שיבואו אחרינו, לשמור למענם
על ארץ ישראל. וזה בוודאי כולל את המשימה לא להשמיט מידיו של העם היהודי את חברון
ואת בית אל, את שילה ואת בית לחם. תשאלו את הסבא רבא שלכם, שכבר מת, ואת הנין
שלכם שעוד לא נולד, ושניהם יאמרו לכם בפשטות שחשיבותם ומשמעותם של המקומות
האלה עולות בהרבה על חשיבותן של תל אביב ונתניה.

זה לא איזה רעיון משיחי שהומצא ב-67' בגוש אמונים. אילו לא הייתה התנועה הציונית
מראשיתה חדורה בתחושת האחריות והשליחות ההיסטורית של חזרת העם היהודי לארץ
ישראל, היא לא הייתה מוצאת בתוכה את הכוחות לייבש ביצות, להפריח שממות, להקים
קיבוצים, להכריז על עצמאות, לקלוט מיליוני עולים ולנצח במלחמות.